יום הולדת, חגיגה נחמדת

כמו שניתן להבחין מהירידה החדה בתדירות עדכון הבלוג, החיים בצרפת נכנסו למסלולם. שיעורים כל יום בתשע בבוקר (חוץ מאלה שמתבטלים בלי הודעה), קצת שיעורי בית, קצת מחקר (שמתמצה בלנסות לקרוא קוד ג'אווה), ומדי פעם איזה קנייה בסופר. היום, לעומת זאת, זה יום מיוחד כי יש לי יומולדת (גם לפי העברי!). אתמול חגגנו במסעדה צרפתית מעניינת. אכלתי סטייק טרטר (או בעברית: בשר טחון) ורביולי שרימפסונים, והיה מאוד מוצלח. גם קניתי לי וויסקי מתנה, ועכשיו אני מסודר.

למעשה, אתמול היה הלילה הראשון שלנו לבד מזה יותר משבוע. קודם ישנה אצלנו עדי (מדיז'ון), אחרי זה הגיעה נועה (אחותי), ובראש השנה היו פה אביתר ושירונה (מקיימברידג') וגם רפי, שהוא האחיין של אן וז'רום (האנשים שאירחו את שני במשך חודש). היה מאוד שמח, אבל עכשיו כולם נסעו ונותרנו לבד תחת כנפי השכינה האירופאית, הידועה בקרירותה היחסית. מה גם שמסתמן שביום כיפור אני אהייה בודד וגלמוד (איפה ברבר? ברבר ארץ הלכה!).

מה שמעודד זה שהצרפתית שלי משתפרת מהר מאוד מאז שהתחלתי ללמוד. יש הבדל משמעותי בין השבוע הראשון לשני, ואני כבר מבין כמעט כל מה שהמורה אומר. אפילו פענחנו מי זה היה ששיחק גולף עם המרצה שלי במיניאפוליס (ותודה להלל). הקורסים גם מתחילים להיות מעניינים, ואולי אני אפילו אלמד משהו. נקודה מעניינת: מתוך שבעת הקורסים שיש הסמסטר, שלוש מהמרצים הם בעצם נשים, כולן מעל גיל חמישים. אין לזה אח ורע בארץ (חוץ מפרופסור אירנה בורדה, הידועה בכינוייה "סבתא של שני") ואולי מישהו צריך לתת על זה את הדעת. אני מאוד מרוצה מהעניין כי יש קשר הפוך בין הגיל לבין מהירות הדיבור, ובאופן כללי נשים מדברות יותר ברור אז מבחינתי זה סבבה.

לגבי זוגתי שתחייה, העניינים מתחילים להסתדר, ואולי אפילו תהייה לה ויזה בקרוב, אם ירצה פקיד השומה. בהקשר הזה, שמעתי שיש הרבה אנשים שרוצים לשלוח לי מתנות אבל מתקמצנים על הבולים, אז טיכסנו עצה. אני שולח את שני לארץ במוצאי שבת, והיא תהייה שם במשך פרק זמן כזה או אחר, שתלוי בשגרירות צרפת. כל מי שרוצה למסור לי משהו יכול פשוט לתת את זה לה. אני מוכן לאשר גם מפגשים שלא לטובת מתנות, אבל במידה.

לסיום, הנה כמה תמונות מראש השנה (שני ויוחאי שמחים, יוחאי ונועה אוכלים, שני בגני לוקסמבורג)