הזריחה בפריז

מה עוד לא נאמר על הזריחה בפריז?

סיומו הכחול של הלילה, הגווע בזהב וכתם מול היום שנושם את נשימותיו האדומות הראשונות. קרניים מופזות מרקדות על השאנז אליזה, מרכז פומפידו מפהק לקראת יום רענן, והנוטר-דאם רוטנת באישוני השיש שלה ורואה איך עוד שחר מצטרף לאלפים כמותו שראתה כבר. קבצני הרחוב מתמתחים מתחת לקרטוניהם, אנשי העסקים מתהפכים מתחת למצעי הסאטן המוזהבים ומקבלים את קרואסון הבוקר, בעוד שבגלארי לפייט מתחילה מכירת סוף העונה של סריגי החורף, ערפל סמיך נח על ארמון האליזה, ועשן הגלואז הקריר מתאבך במתיקות על שפתיה המלאות של חתיכה מקרית (מי שזה לא מצלצל לו מוכר, שיתבייש).

אז אני אגיד לכם מה עוד לא נאמר עליה: זה קורה ברבע לתשע בבוקר. כאילו, מה הם חושבים לעצמם? גם כשקמים מאוחר, בשמונה ורבע נגיד, ויוצאים מהבית למטרו בשמונה וחצי, עדיין חשוך וקר. וכל כך קשה לשכנע את עצמך שהיום התחיל כשאתה מתעורר והחלון אומר לך שעוד לא חמש בבוקר, בעוד שהשעון המעורר כבר צלצל בפעם החמישית. אתה מתחיל את היום בחושך ובקור, ולא יכול להשתחרר מהתחושה שעוד מעט המפקד הסמל יבוא ויגיד לך להגיע עם האפוד לחי"ת כי יוצאים לפשיטה על הלשבי"ה. אני יודע שקשה לעורר רחמים כשגרים בפריז, אבל רק שתדעו שלא הכל פה זה גבינות ויין.

אגב יין, אתמול חגגנו את תחילת השנה יחד עם מליוני צרפתים אחרים בכיכר הבסטיליה. הרחובות היו מפוצצים בקבוצות צעירים שיכורים שצעקו שנה טובה לכל מי שהם רואים, מוכרי בלונים ופרחים, והמון אווירה טובה. מהרבה חלונות בדרך בקע קול מוזיקה רועשת, כי נהוג לעשות מסיבות בית פרועות. דבר מוזר נוסף זה שברבים מבתי העסק עושים ארוחה חגיגית (le Réveillon) עם כל העובדים, כך שאתה יכול ללכת ליד סוכנות ביטוח, לדוגמא, ולראות את כל העובדים ישובים סביב שולחן עם ילדיהם ומחכים לשעת חצות. רבים מהאנשים גם מתחפשים כדי לציין משהו שקשור למרדכי היהודי אבל אף פעם לא הבנתי באמת איך זה קשור, וגם אני נהגתי כאחד האדם, ועטיתי לראשי קוקיות.