שיחה עם גוי

בולגרי ישראלי וצרפתי, לא חשוב מאיזה עדה, יושבים בפאב במורד רחוב סופלו היורד מהפנתיאון לגני לוקסמבורג, ושותים בירה [1]. בשלב כלשהו בשיחה פותח הבולגרי ומספר שחבר שלו היה בברזיל, וסיפר לו דבר מוזר. יש שם בניינים של יהודים, ואתה לא מאמין מה קורה שם בשבת. יש להם חוק כזה, שהמעלית עוצרת בכל קומה. אבסורד!

עוד לפני שהספקתי להגיב ולומר שזה אכן אבסורד הצרפתי קפץ וסיפר לו שהוא קרא בעיתון על הפגנות של חרדים (המונח בצרפתית הוא "אולטרא אורתודוקסים") מול מפעל אינטל בשבתות. בעוד אני מנסה להשחיל מילה ולומר שבישראל יש הרבה בניינים שיש בהם מעלית מוזרה כזאת, ושהדת היהודית היא אכן מספיק קטנונית כדי לומר לך אם מותר או לא ללחוץ על כפתורים בשבת, הצרפתי (גוי גמור, נשבע לכם) מסביר לו איך ההלכה היהודית שמרה על התרבות היהודית בגולה וחייבה אותם לגור קרוב אחד לשני, ואיזה יופי של תרבות שנשמרת לאורך אלפי שנים, ואיפה הפליטים הפלסטינים שהגיעו לצרפת אחרי 48, לא נשאר מהם כלום, התבוללו, וההגירה האיטלקית מהמאה השמונה עשרה, כולם נעלמו, ורק היהודים והצוענים נשארים.

אחר כך התלווה הסבר קצר ללמה החברים שבאים אלינו בסופ"ש הזה לא יכולים לאכול אוכל רגיל במסעדות. ההסבר נקטע באיבו בשאלה "ומה, הם יבקשו מהטבח שיכין אוכל מיוחד?". קשה לתאר את הפליאה על הפרצוף שלו כשהסברתי שיש מסעדות בפריז שמכינות רק אוכל מיוחד.

- לא נכון!
- דווקא כן [2]. ואני אגיד לך יותר מזה, גם בסופיה יש מסעדות כאלה.
- לא! אני לא ראיתי.

זה המשיך עוד קצת ככה, אבל הייתי צריך ללכת לראות סרט עם שני והתלמידים שלה, כי הוקרן סרט בעברית אז זה טוב לתרגול. הסרט מצד אחד נקרא "לבנון" והוא של איזה שמוליק, ומצד שני הוא אחד הסרטים הגרועים שראיתי. אבל זה היה שווה את זה כי ביציאה מהאולם אחת התלמידות של שני אמרה שזה חשוב לה כיהודיה צרפתיה לראות סרטים כאלה כדי להבין את החיים היומיומיים בישראל. למי שלא שמע, הסרט כולו מתרחש בתוך טנק. אז לא ברור מי יותר מנותק מהמציאות, הגוי או הגלותית.

אבל מה שכן ברור זה מי הכי מנותק מהמציאות, ואלה ללא ספק החרדים. אני רק חושב לעצמי איך הייתי יכול להסביר לו או לה את הדברים שמוצאים לפעמים בוואי-נט.

_______

[1] McEwans, אחת התגליות המוצלחות בפריז. ארבע וחצי יורו לחצי ליטר בהצגת תעודת סטודנט. שמונה וחצי יורו לליטר (ניסיתי. משתלם).
[2] בצרפתית אומרים "סי" (si). זאת מילה מיוחדת שמשעותה היא "דווקא כן", אך לרוב היא מתורגמת בטעות פשוט ל"כן". ל"דווקא לא" דווקא אין מילה מיוחדת, אבל יש אינטונציה מיוחדת שבה אומרים "נו", ול"דווקא" דווקא אין מילה בכלל.