לילה שקט על גדות התעלה (או:טובים שני כושים עם תוף מכושי אחד בלי תוף)

טענה נפוצה היא שרצועת עזה היא המקום הצפוף ביותר בעולם. אולי. עם זאת, חישוב קצר שערכתי בהיותי דחוק בין כרסו של ז'אן-פיליפ למחשופה של אן-מארי במטרו של שמונה בבוקר מראה שהצפיפות בקו 7 היא כארבעים איש למטר רבוע. וזה הקו השלישי הכי עמוס. קו 1, לדוגמא, מעביר לבדו שבע מאות אלף נוסעים ביום ממרכז פריז לשאר העולם וחזרה. אבל כל זה מתגמד לעומת תעלת סאן מארטאן בערב שמשי של סוף מאי.

(הערה בסוגריים: יש כזה דבר, ערבים שמשיים. יותר מזה – ערבים טובים הם ערבים שמשיים. פעם התלוננתי שהזריחה מאחרת וקשה לי לקום בבוקר? אז עכשיו הזריחה מאחרת וקשה לי לצאת מהמעבדה בערב. השמש עושה טובה כשהיא שוקעת בתשע וחצי בערב, והאור ממשיך עוד חצי שעה אחרי)

כאמור, גדות התעלה בערבים שמשיים תמיד הומים וגועשים, והמוני צעירים נמרצים שותים יין ואוכלים נקניקים, מדברים ומפלרטטים, מעשנים ומצחקקים, וכל כך יפה ושמח וקייצי שאין לך ברירה אלא לתהות מה היה קורה אילו גם בתעלה שלנו היו כל כך הרבה אנשים ב 73'. במיוחד אם היו מוכרים שם בירה מהחבית בכוסות פלסטיק. נו מילא, לא בוכים על תינוק שנשפך. בכל מקרה, מכיוון שכל כך מגניב שם, ומכיוון שהתבטל לשני שיעור ערב, החלטנו לצאת אל העם ולהנות מזיו השמש.

ההחלטה לצאת, אגב, הגיעה עם סיום תכנונו הדקדני של הטיול בריביירה, שיתרחש אי"ה בתחילת יוני. בתכנית: רכבת לניס, משם לאקס אן פרובאנס, רכב ליומיים בפרובאנס ודרום ארדש, ורכבת לילה ממרסיי לפאריז. הרכבת, כמובן, מיועדת רק לאלה מאיתנו שלא נשארים בריביירה לטובת כנס מדעי.

אבל לא על זה מדברים. מדברים על לשתות בירה על גדות התעלה. אחרי שנגמרה לי הבירה, שמענו במרחק הלמות תופים וגיטרה, ושירת נשמה אפריקאית. מיד הלכנו לברר מה קורה, וראינו שלושה שחורים ושני לבנים וכמה נספחים יושבים ומג'מג'מים להנאתם. בהחלטה של רגע, קפצתי הביתה להביא את הגיטרה והמפוחית (וסיידר התפוחים האלכוהולי שהשמעונים הביאו מנורמנדי), ומשם אתם יודעים איך זה ממשיך. בשתי מילים: היה גדול. שני נתנה שני סולואים (אחד מתי כספי, אחד קילפתי תפוז), ובשלב מסויים הלכה לישון. השאר המשיכו עד שתיים בלילה. ואגב, בניגוד למה שמסופר בשיר, בא שוטר אבל הוא דווקא לא גירש אותנו וזה הכל, אלא חייך והרשה להמשיך לנגן. היו חיפושיות, בוב מארלי, הפוליס, כל מיני דברים ג'אמאיקאנים שלא הכרתי (השחורים הם במקור ממארטיניק וגואדלופ), ולסיום גם שיר רגאיי צרפתי שלמדתי תוך כדי ריצה. הוא מספר בשפה רזה ובמשקל יאמבי על הבעיות שחווה האני המספר בגידול גידולי שדה, על כך שהבננות והתפוזים והכרישה לא גדלים אצלו, ובעצם שום דבר אחר לא גדל, פרט לעשב מסויים. ואם הוא כבר גדל, לא חראם?