שלום לך ארץ נהדרת

עולה בזכרוני תמונה, לפני שנה, ברמי לוי גבעת שמואל. עבדכם עומד בסופר ומתלבט בין שתי צנצנות חרדל (צרפתי כמובן), האם לקחת את הגדולה או הקטנה? מנסה לחשב כמה זמן עוד נשאר עד לטיסה לצרפת ומה הזמן הממוצע לצריכת מאה גרם חרדל. ואז אני חושב לעצמי, יא אללה, זה כל כך קרוב שצריך להתחיל לחשוב ברמה של חרדל. אז באופן מוזר, זה מתחיל לקרות גם כאן. אווירת סוף.

שלשום חזרתי מכנס מעולה בריביירה, שהגיע אחרי טיול של שבוע בפרובאנס. (יש תמונות, למי שרוצה, ואולי נכותב על זה מחר או מחרתיים). עכשיו יש שבוע בפריז, ונפרדים מהדירה לטובת אוהל ושק"ש בקורסיקה. אחר כך אני נשאר לסגור פינות במעבדה ושולח אליכם את החצי השני. כך שנשארו לי, נטו, שבועיים בעיר האורות.

והעיר, מצידה, לא נחה. מכיוון שכבר קיץ אבל עוד לא ואקאנס, פרנסי העיר מקפידים לשמח את התושבים בפסטיבלים ואירועים, שמחליפים אחד את השני במהירות מסחררת. לפני שבוע היה חג המוזיקה (מוזיקה כל הלילה בכל העיר) שהתחלף במצעד הגאווה, שנגמר בדיוק כשהתחיל פסטיבל המקהלות על תעלת סאן מרטין. וזה בלי לדבר על המונדיאל.

ואנחנו עומדים מנגד ומסתכלים איך חולפים לנו הימים האחרונים. ואפילו לא עלינו עוד על הלמעלה של מגדל אייפל. כי אין כוח לחכות בתור. נציין שיש לנו חצי צנצנת חרדל, ויש לשער שהיא לא תגמר עד פינוי הדירה ביום חמישי. את בקבוק הפסטיס (ותודה למיכה) הצלחתי לצרוך עד תום בעזרת חברים בכנס, וכרגע אני מתרכז בשלושת מנות הויסקי שנשארו בבקבוק, כך שהחרדל נדחק למקום נמוך.