אתמול נפרדתי לשלום מפריז. שתי קערות מרק אצל התורכים, ואחריהן יין פורטו בפאב של אנרכיסטים ליד כיכר הרפובליקה. הלכנו ברגל הביתה.
וזהו, בעצם. סופים הם תמיד פשוטים כאלה. לוקחים רכבת מגני לוקסמבורג, עולים על מטוס, וחוזרים לאכול קוטג'.
היה נחמד בסך הכל. תודה לכל הקוראים הנאמנים (16 אלף כניסות בשנה, מתוכם רק קצת יותר משני שליש של אמא שלי). שני הציעה שנתחיל לכתוב בלוג בצרפתית על החיים בקריית יובל. אני מבטיח לעדכן.
yohBS
שניקי
אך יוחאי, אתה גאון. שחף זרקה לי לפני שנה שיש לך בלוג וההתמכרות היתה מהירה. נהניתי מכל רגע. אילון, (מעבדה של נעמי אורי).
יוחאי ושני – היה תענוג לקרוא ולהתעדכן,
באמת היתה תחושה שאנחנו איתכם במסדרונות הסורבון (או בורבון, תלוי את מי שואלים), ובפסגות ההרים בקורסיקה…
מחכים לכם כאן מאוד,
ובלוג על קריית יובל יהיה מעולה, אבל עם תרגום לעברית בבקשה…
יאללה, תגיעו
לא יודעת על מה, ולא יודעת באיזה שפה (נסתדר עם google translate אם יהיה צורך), אבל מן הראוי שתמשיכו לכתוב. אני בכל אופן רוצה להמשיך לקרא.
מקווה שתמשיך לכתוב, בלוג על קרית יובל יתקבל בברכה, אני בטוח שיהיה מעניין.
סתם, התגעגעתי
הבלוג הזה היה תענוג.
פוסט הסיכום שלך היה כל כך הרבה יותר פשוט ואמיתי מפוסט הסיום הבכייני של הפריסאית הידועה.
בהצלחה בהמשך הדרך